מאז החלה פנדמיית השפעת בתחילת מרץ 2009, נראה שעברנו את השיא של הגל הראשון במגיפה העולמית. המספרים שמצטברים מארצות שונות מראים מגמה של ירידה במספר הנדבקים. באוסטרליה, ניו זילאנד וכל חצי הכדור הדרומי עדיין מתמודדים עם השפעת בתקופה של חורף. ארגון הבריאות העולמי ממליץ לארצות בחצי הכדור הצפוני להתכונן לאפשרות של גל שני של פנדמיה. האפשרות של גל נוסף עולה מהידע שנצבר מהיסטוריה אודות  "השפעת הספרדית" שגבתה ב-1918 את חייהם של 50-100 מיליון בני אדם וקיבלה באחד המאמרים את הכינוי "אם כל הפנדמיות". היא החלה באביב של 1918 ובעקבות הגל הראשון שלה הופיעו שני גלים נוספים בסתיו ובחורף של 1918-1919 . 

וירוס השפעת של 1918 היה אלים מאד. המגיפה פגעה ברבע מאוכלוסיית העולם ושיעור התמותה היה 2.5% בניגוד לשיעור תמותה של 0.1-0.2% שמאפיין מגיפה עונתית רגילה של שפעת. המגיפה הנוכחית נגרמת מוירוס אלים מעט יותר משפעת עונתית אך הרבה פחות מהשפעת הספרדית. בחדשים הראשונים, כשפרצה שפעתH1N1  שמכונה שפעת החזירים, עדיין בוצעו בדיקות לכל החשודים וניתן היה לקבוע ששיעור התמותה היה כ 0.5-0.6%. כשהשפעת המשיכה להתפשט ומספר החולים ברחבי העולם עלה מאד, לא ניתן היה להמשיך לבדוק את כל החשודים וכעת נבדקים רק חולים שמגיעים לאישפוז או חולים קשים. מסיבה זו לא ידוע לנו כעת מהו המספר האמיתי של החולים וניתן רק לבצע הערכות של מספר הפונים למרפאות או לחדרי מיון עם סימפטומים של דלקות בדרכי הנשימה. בהעדר מכנה לא ניתן לבצע כעת חישוב של שיעור התמותה. רוב הנפטרים היו כאלו אנשים עם גורמי סיכון אך היו בקירבם גם מספר קטן של צעירים בריאים ללא גורמי סיכון. מההיסטוריה אנחנו יודעים שפנדמיות נוטות לפגוע בעיקר בצעירים, כאלו שלא פגשו בעבר את מרכיבים אנטיגניים של הוירוס החדש. 
1918 – 2009

את וירוס השפעת זיהו ב- 1933, את החיסונים כנגד הוירוס פיתחו ב- 1940 ואת התרופה הראשונה (אמנטדין) בשנות ה- 60, מעכבי הנוירואמינידזה, התרופה שבה אנו משתמשים כיום, יצאו לשוק בשנת 2000. לרשותנו כיום טכנולוגיות של איבחון מתקדמות, יכולת לייצר חיסונים ותרופות יעילות – כל אלו לא היו לרשות העולם ב- 1918. מצד שני, גודל האוכלוסיה עלה מאד, כך גם הצפיפות והאורבניזציה. ב- 1918 נדרשו שבועות כדי לעבור מיבשה אחת לשניה. היום ניתן להקיף את כל הגלובוס במהלך 48 שעות. אדם יכול לעבור מיבשת אחת לשניה כשהוא נושא את הוירוס בשלב הדגירה, והוא עדיין אסימפטומטי.
לראשונה העולם מתנסה בפנדמיה כשלרשותו תרופה יעילה. ההחלטה להשתמש בה רק בחולים שבסיכון התקבלה לאחר שלמדנו שהרוב הגדול של הנדבקים עובר את המחלה בצורה קלה ומבריא תוך פרק זמן קצר. אנחנו לומדים את הוירוס של הפנדמיה הנוכחית במהלך הקרב: למדנו על קיום של שתי אוכלוסיות סיכון שלא היו ידועות בעבר: נשים הרות ואנשים שסובלים מהשמנה קשה. נוכחנו שלעיתים מהלך המחלה הוא בי-מודלי, לאחר הטבה, חלה שוב הרעה עם הידרדרות במצב החולים. אנחנו מתנסים בחולים שמגיעים עם דלקות ראה שמחמירות במהירות, חולים שדורשים ניטור קפדני מאחר וחלקם נזקק לתמיכה נשימתית.

פנדמיה בקיץ, פנדמיה בחורף
פתיחת שנת הלימודים מביאה למצב שבו ילדים רבים נמצאים בקירבה פיזית. בחורף בכלל אנחנו צפויים כמו בכל שנה לעליה בשכיחות הזיהומים הנשימתיים. התסריט מוכר וחוזר על עצמו מדי שנה לקראת החורף: עליה בשיעור הביקורים אצל רופאי הילדים בקהילה ובעקבותיה מתחילה עליה של פניות הורים למרפאות הקהילה. בשלב השלישי יש עליה בכמות הפונים לחדרי מיון, עליה במספר האישפוזים ובהמשך התפוסה עולה גם ביחידות לטיפול נמרץ נשימתי. בחצי הכדור הדרומי אכן הייתה השנה עליה ניכרת בתפוסת מיטות ביחידות לטיפול נמרץ. השאלה המכרעת היא האם החיסונים יגיעו לפני החורף או רק לאחריו. במקרה השני אנחנו עלולים לעמוד בפני בעיה קשה.  איבחון של H1N1 דורש בערך 24-48 שעות מרגע האישפוז. כשמגיע חולה בחודשי הקיץ עם נזלת, שיעול, כאבי שרירים וחום, החשד נופל מיד על וירוס הפנדמיה. לעומת זה בחודשי החורף האבחנה המבדלת אינה כה פשוטה והפתוגנים יכולים להיות וירוסים אחרים כמו RSV או חיידקים. מאחר וברוב המקרים לא ניתן להגיע לאבחנה, כל חולה יהיה חשוד לשפעת  H1N1עד שיוכח ההיפך. חולה שמגיע בחורף ומאובחן כסובל מדלקת ראה מקבל על פי רוב טיפול משולב של צפלוספורין + מאקרוליד מאחר וברוב המקרים לא ניתן לבודד את המחולל. בחורף הקרוב נצטרך להוסיף לאבחנה המבדלת גם זיהום ויראלי ולהרחיב את טווח הטיפול עם טמיפלו עד שתישלל האפשרות שמדובר בשפעת. כל חולה שיתאשפז עם זיהום בדרכי הנשימה יצטרך לשהות בבידוד עד שתישלל הימצאות וירוס H1N1. הדבר יחמיר את הקשיים של הצוות במחלקות האישפוז. אם החיסונים יתמהמהו להגיע ויופיע גל שני של פנדמיה, יווצר עומס קשה במחלקות הפנימיות. התסריט עלול להיות אפילו קשה יותר אם יחולו בוירוס שינויים גנטיים שיפחיתו את יעילות החיסונים שמייצרים כעת – בינתיים זה עדיין לא קרה. יש לציין שהוירוס ממשיך להיות רגיש לטמיפלו (Oseltamivir), אך הופעת עמידות כלפי התרופה היא תרחיש שאינו בלתי סביר. הדבר כבר קרה לוירוסים אחרים של השפעת. ככל שנשתמש יותר בתרופה האפשרות הזו תהיה צפויה יותר.

מגיפות לא ממשיכות לנצח. גם בתקופות שבהן לא היו חיסונים ותרופות יעילות המגיפות פסקו. מגיפה נוטה להעלם כאשר כמות הפרטים שחלו, הבריאו וכעת מחוסנים, עולה על מסה קריטית מסוימת. התופעה קרויה בשם "חיסוניות העדר" ((Herd immunity, כשרוב העדר מחוסן, מוגנים גם פרטים שעדיין לא חוסנו. כך שצפוי שבכל מקרה המחלה בשלב מסוים תכלה את עצמה.

1918 Influenza:
the Mother of All Pandemics, Emerging Infectious Diseases • www.cdc.gov/eid • Vol. 12, No. 1 January 2006

http://www.who.int/csr/disease/swineflu/en

http://h1n1.nejm.org/?query=rthome

http://www.health.gov.il/h1n1/default.asp